I did it my way..

אני בטיול וכאן שקט..
​שקט. זה לא סימן הכי טוב.. זה סימן שאני עסוקה מידי בכאב שלי בשביל להרים את הראש לראות את היופי שבחוץ. אבל הנה אני כותבת אז זה אומר שזה משתפר.
פעם קודמת הרגשתי כאילו הרבצתי לכם עם הפוסט שלי.. הרבה שקראו אותי וחשבו שהם מכירים אותי גילו שהם לא יודעים עלי כלום. אני מצטערת אם זה גרם לכם להרגשה לא טובה. הפעם אני לא ארביץ. אני אחבק אותכם עם הסיפורים שלי.

אז נחזור אחורה פסח בפוקון. עיירה יפהפיה עם ריח של עצים שרופים בגלל שבכל הבתים משתמשים באח כדי לחמם את הבית. הדבר הזה תפס אותי. אש לחמם את הבית. איזה פשטות. איזה יופי.. מהעיירה אפשר לראות הר געש בשם ויאריקה. זה לא סתם הר געש. הוא פעיל. למעשה הוא האטרקציה העיקרית בפוקון. אבל בגלל שאני צולעת נאלצתי להנות מההר מהתחתית אבל סיפורים ששמעתי בהוסטל היו על לוע מלא לבה ומפיח עשן. ראיתי גם לילה אחד כשהראות היתה טובה את פסגת ההר מלא באור אדום. רצתי לגגל אם יש מצב שיתפרץ וכמעט כתבתי צוואה.. במקום לדאוג ללבה שתתפרץ או לא עשיתי במקום סנפלינג כמו שסיפרתי לכם סנפלינג מפלים שזה סנפלינג שאני יורדת מגובה של 80 מטר שלידי מטר זועם ושההדף שלו גרם לי לקפוא אבל זה היה כל כך אדיר. שהייתי עושה את זה שוב. ושוב. נסעתי גם למעיינות החמים שהרגישו כמו בריכות שאלוהים ברא אותם. והתפנקתי במים החמים בתוך טבע מושלם.
כשסופסוף הצלחתי להקים את עצמי ולצאת מהעיר ולהמשיך בטיול לקחתי אוטובוס ‘קמה’ שזה בספרדית מיטה.. זה אוטובוס שמתאים לשינה. אז לקחתי אוטובוס לסנטיאגו עדיין בצ’ילה.(11 שעות) מישם למנדוסה כולל המעבר הגבול לארגנטינה(9 שעות).
על אחת קמה וקמה.. זה היה ארוך לא נוח אבל הגעתי לאיזה הוסטל כשאני בסדר..
בכלל. אצלינו ההוסטלים מלאים בעוני.. החלב חמוץ. אין נייר בשירותים. אין שירותים. מיטה לידי גר הומלס.. מלא עובש ועוני. אוי אני מתגעגעת למיטה שלי…
בכל מקרה הגעתי למנדוסה(תודו שזה נשמע כמו שמנתוזה) הסתובבתי קצת בעיר ולקחתי תור-בוס אוטובוס תיירים. זה היה כל כך “מעניין” שישנתי רוב הדרך.. אולי צריך להחליף אותם עם ה’קמה’..
ממנדוזה לקחתי טיסה חזרה לבואנוס הסתובבתי במקומות שעדיין לא הייתי.. הפעם לבד. הייתי בשכונת ה’טנגו’ והכדורגל. ביקרתי בבית קברות. כן. קראתם טוב. כחלק מהטיול שלי הלכתי לראות עיר של קברים שכל קבר שם זה בגודל דירה בבני ברק.. גם ציירתי לבית חבד את אמריקה הלטינית אחרי ששמעתי שהציור הקודם שלי בבארילוצה הושחת מהגשם:( בגדול היה בסדר. אבל בתכלס האף שלי כמעט נשר מהסירחונות של העיר ועזבתי לסלטה.
סלטה. צפון ארגנטינה. עיר מדהימה בתים שנראים כמו ארמונות. אנשים טובים, תרבות מעניינת, וביחד עם הטיולים האדירים סופסוף המצב רוח שלי התעורר קצת..
לקחתי כמה טיולי יום מהבוקר עד הערב וראיתי הרים בכל מיני צבעים ועוד הרים בעוד צבעים. ראיתי איך מכינים יין והייתי במדברות. ומלח. מלא קמחים של מלח. ותמונות על המלח. מדבר מלח עם בריכות לאורכן. מצ’וגע! וקקטוס מתלבלב. מתלבלב. מתלבלב לאורך כל הדרכים ממלא את כל הדרכים בירוק בקוצני.
הגעתי לפסגות שכמעט לא הצלחתי לנשום החמצן שלי הלך שתה קפה אכל ארוחת בוקר עד שהגיע למח שלי. המח של אסתי המח של אסתי. אני מחכה לך בגובה 4000 גובה..
הסתובבתי בשווקים צבעונים ראיתי נופים פנורמיים קיצור עשיתי סלטה על סלטה.
עד היום..
היום היה יום השואה. לא היה לי איך לחוות את זה איתכם אבל יכלתי לתרום בקטנה לחבד.. אז התנדבתי לתת שיעור ציור איך לצייר מנדלות לנשים מהקהילה. עשינו דקת דומיה ונזכרתי איפה הייתי בשנה שעברה.. כאובה במיטת בית חולים ימים ספורים אחרי הניתוח הרציני. אז אחרי הכל. קמתי על הרגליים..
בצהריים היתה לי טיסה. קיבלתי מחלקת ביזנס. הרגשתי עשירהההה..!
עכשיו אחרי שעברתי את כל המקומות שרציתי בארגנטינה הגעתי היום לאיגואסו. גולת הכותרת של הטיול שלי.. מפלים משוגעים בתוך הגונגל. מחר אני הולכת לשם ואני אספר לכם בפעם הבאה איך היה..
תודה על הדאגה שלכם ועל החיזוקים.. אני נלחמת כל יום עם כל מה שכרוך בלהיות מוצ’ילרית פלוס הקביים פלוס המצבי רוח שלי והגעגועים הקשים.
לפעמים אני מנצחת אבל המלחמה מתישה אותי יותר מידי לכן החלטתי להקדים את הטיסה הביתה.. חשבתי שאמשוך את הימים כמה שיותר אבל המציאות מראה לי אחרת.. אז בקרוב אני בבית..
תודה שקראתם אותי
אני הייתי אסתי
היו שלום
יש לכם תמונות בפייסבוק שלי
‘אסתי סגל’ בעברית..

אודות Esty Segal

אני אסתי. 22. בלי הגדרות.
מציירת מצלמת כותבת ומטיילת
וצולעת לעבר עתיד טוב יותר.
מזמינה אתכם לעבור איתי מסע בחיים המאתגרים שלי. עם תקווה אופטימיות וחיוך.