קול כאב וקול שמחה

וואי וואי כמה זמן עבר מאז הבלוג האחרון!! כמה דברים קרו רכבת הרים רגשית.
ובכל זאת לא כתבתי לכם, כי הייתי מרוגשת מידי/מסטולה מידי/ עייפה ועצלנית מידי/עסוקה מידי/ וכאובה מידי..
כל זה ביחד!!
אז עכשיו הגיע הזמן לספר לכם מה קרה, מה קורה, ומה עומד לקרות!!
בפעם האחרונה כתבתי את הבלוג רגע לפני שעזבתי את ברזיל לארץ. עכשיו אני כותבת לכם רגע לפני שאני עוזבת את ישראל לברזיל..
כן! כן. אני חוזרת לשם. לא סיפרתי לכם כי לא היה לי מושג מה יקרה איתי. אבל אני חוזרת לשם, במצב רוח טוב, ובמטרה לבלות ולהנות.
נקרא לזה החצי הראשון של הטיול, והחצי השני.
אז החצי הראשון היה אמור להיות עד לחתונה של אח שלי, ומיד לאחר מכן עמדתי לחזור לטיול לתקופה ארוכה או קצרה, אבל בלי לחץ של זמנים. כמה שיספיק הכסף. או התרופות..
לצערי החצי הראשון היה בחלקו הראשון קשה לי מידי נפשית. לא בגלל הטיול אלא בגלל מצב רוח, דיכאון,בדידות, והפרידה מהאקס. הרגשתי שאני לא מצליחה לעבור את זה בכוחות עצמי. אז התחלתי לקחת נוגד דיכאון, ותודה לאל זה גורם לי להרגיש יותר טוב. וכמה שאני שונאת את הרעיון הזה וכמה שנלחמתי בעבר עם רופאים שניסו לתת לי תרופות כאלה, היום אני מבינה שלפעמים כשיש לי תקופות קשות מידי כדי להתמודד איתם כי אני נשחקת ונכשלת, הכדור הזה יכול לעזור.. אז נכנעתי.
בכל מקרה בגלל המצב רוח שלי החלטתי לקצר את החצי הראשון, ולחזור הביתה מוקדם יותר, בכמעט חודש. הרגשתי רע שנכנעתי אבל החלטתי להשלים את הזמן בחצי השני של הטיול.
בכל מקרה ברגע שסגרתי כרטיס טיסה הביתה, המצב רוח השתפר. הרגשתי שאני חייבת להספיק כמה שיותר בזמן שנשאר. זה מה שעזר לי לקום בבוקר, לצאת לבלות, וממש לפני שחזרתי הביתה הרגשתי שסופסוף מתחיל שינוי לטובה.
חיכיתי בטירוף לחזור לטיול ולהמשיך לעבוד על התהליך.
אבל בינתיים בבית קרו המון דברים! חלקם שמחים וחלקם פחות. קודם כל אח שלי התחתן. האח הקטן שלי שהוא החבר הכי טוב שלי. זה שתמיד לצידי כשאני צריכה. תמיד בהיכון לעזור. פרש כנפיים לירושלים עם כלתו המהממת. החתונה הייתה אדירה השמחה הייתה כל כך גדולה שזה יכל להיות מושלם. אילולא הכאבים הנוראים ברגל ששורטים לי כבר את הנשמה.
בכל מקרה אני החלטתי לזכור את כל הדברים הטובים מהחתונה והיה המון!
הרגשתי כמו נסיכה והייתי נראית ממש טוב יחסית לצולעת ולעצמי כולם היו שמחים כל כך והמוזיקה היתה מעולה. בקיצור מי שלא ראה חתונה חרדית לא ראה שמחה מימיו..
קצת קודם לכן גם אחותי הקטנה ממני התארסה! היא האחות שהתגרשה לפני שנה וכבר תקופה ארוכה נמצאת עם בנזוג מדהים וכשחזרתי מחו”ל הוא ערך את טקס הצעת הנישואין והיא כמובן אמרה כן!
זה כיף שיש משפחה גדולה. זה כיף שיש חתונות.
אבל לעזאזל. אני באמצע טיול!!!!
החתונה של אחותי נקבעה לחודשיים וחצי לאחר הנסיעה שלי עכשיי לדרום אמריקה.
אז שוב אני מוגבלת בזמן. נאלצת לוותר על מקומות אבל אני אנסה למצות את כל הזמן שאני שם, כדי לחוות את הטיול בצורה הכי טובה שיכולה להיות! יאלה עוד חתונה!
אז אתם מתחילים להבין מה כל הלחץ?!
חח שתמיד יהיו לי בעיות כאלה.. חתונות וטיולים.
רגע יש עוד. העסק. כמה אנרגיות כוחות וכספים השקעתי בעסק הזה וסוף סוף הוא נפתח!! אמנם הוא לא מושלם, וחסר בו כמה דברים כדי להפוך אותו למושלם. אבל אתם כבר יכולים להיכנס להנות ממחירי הכרות ולהזמין מדבקות!!!
אני אשמח גם לשמוע את דעתכם ואיך ניתן לשפר. הלוואי שהעסק הזה יצליח!!!
כולם שואלים אותי את השאלה הכי קשה למטייל.
מאיפה הכסף?!?
אז יאיר לפיד לא שאל אותי את זה. אבל כל מי ששמע על התוכניות שלי שאל. אני לא עובדת חיה מקצבת נכות מסכנה ונכה בעצמה. בקושי סוגרת את החודש. אז?
אז התשובה היא פשוטה וקשה.
אין כסף.
ז’תאמרת יש מעט, אבל לא מספיק לכל הטיול הזה.
ובכל זאת אני יוצאת לטייל.
והסיבה שמנצחת כסף היא המצב הנפשי הפיזי והמנטלי שלי.
סיפרתי לכם על הדכאונות שיש לי. ההתמודדות בלחזור לרווקות. התסכולים מהרגל. האכזבה מהניתוחים שכשלו. ההתקפי בכי. וכו’
אבל לא סיפרתי לכם על המצב הפיזי שלי. כי זה קשה מידי. אז אם קשה לכם עם תיאורים קשים, תדפדפו כמה שורות למטה.
כמו שאתם יודעים עברתי כמה ניתוחים בשנה האחרונה.. שהרעו את המצב שלי.
עברתי כמה ניתוחים מיותרים בגלל רשלות רפואית אבל המטרה בגדול הייתה לשפר את הכאב ואת ההליכה. לצערי הכאב התגבר מאד והקביים צמודות יותר מאי פעם.
לפעמים אני מרגישה שכל פעם הכאב שובר את השיא של יום האתמול..
הכאב מרגיש כמו אש שמאכלת את העור הורידים העצמות. או לחץ חזק בברך כמו מסמרים שתקועים בפנים וכל תזוזה שלי הם זזים וחורקים. אם אני עומדת למשך חצי דקה אני מתחילה להרגיש דקירות בכל החלק התחתון של הרגל ואם לא מספיק גם רגל ימין הבריאה שלי הצטרפה לחגיגה וגם שם אני מרגישה דקירות.
הכאבים מתוך שינה כל כך חזקים עד שהפכו לחלומות אימה. כמו לדוגמא חלום על הרגל שלי חתוכה ופתוחה לאורכה ולרוחבה מפורקת לגמרי. או שהרגל מדממת בכל המיטה והחדר. אני חולמת על שהרגל עולה באש ושסרטן אלים תוקף את הרגל אני קמה מהחלום נרגעת שזה חלום ואז מרגישה את הכאב האדיר וצורחת מכאבים.
התסכול הזה של הכאב הנורא, הזה מתווסף לתסכול של המשככי כאבים. התרופות שהצלחתי להוריד במינון בטיול עם עבודה קשה ומפרכת, ועכשיו הכאבים כל כך חזקים שאין לי ברירה ועליתי חזרה במינונים. אני מתוסכלת. בוכה מכאבים, מנסה להבין מה יעזור. מנסה תרפיות, מדיטציות, מתעסקת בדברים שאני אוהבת, מעשנת המון ומתבאסת כשאני אאוט קונטרול. משתדלת לחייך למשפחה ולחברים כדי לא להכניס אותם להרגשה של הזוועה הזאת. גם בחתונה הרגשתי את הרגל בכל שניה. כאבים נוראים בעמידה, בישיבה, בהליכה ובריקודים. ואני בולעת את הכאב והדמעות ומורחת על עצמי חיוך לכל האורחים. משתדלת לשכוח ולשמוח בשמחתו של האח היקר לי, שעזר לי כל כך הרבה. בכל מקרה אי אפשר לתאר את הכאבים ואני מנסה לחיות את חיי מבלי לצרוח כל הזמן את כאבי וייסוריי.
אז נכון שבלילה בחדרי כשאני לבד, הקירות רועדים מהצעקות שיוצאים לי מהנשמה.
אני יודעת שאני לא יכולה לחיות ככה יותר. ולכן אני שמה פס גדול על הכסף ויוצאת לחו”ל. כי אם כבר לסבול את החרא הזה. את הגיהנום היום יומי הזה לפחות שיהיה לי נוף להירגע מולו. לפחות שיהיה משהו באיזור העונג שיאזן את הזוועה שאני חיה בה.
אז אני טסה עם סכום כסף נמוך ומקווה להסתדר.
גם אתם שאלתם אותי כמה פעמים אם אני מקבלת תרומות לטיול, וסירבתי כי התביישתי לקבץ נדבות בשביל ההנאות שלי. אבל עכשיו אין לי הרבה ברירות. אני ממש אשמח אם תרצו לעזור לי ולתרום. תוכלו גם דרך האתר שלי וגם לעשות העברה בנקאית לחשבון שלי. אני אעריך את זה מאד.. ואקדיש לכם את האטרקציה שאעשה בזכותכם. (פרטים על החשבון והאתר למטה)
בכל מקרה הטיסה ביום רביעי בבוקר. יש לי עוד מלא דברים לעשות ולסיים עד אז. ולהזכירכם אנחנו עדיין בתוך שמחת שבע הברכות! אז המירוץ הזה לא ייגמר עד שאגיע לחבד סאו פאולו ואכנס למיטה לישון.
אני טסה לשם דרך ניו יורק, כמו שהיה לי הכרטיס בדרך מברזיל הביתה כשחזרתי מהחצי הראשון. היה לי אז קונקשן בני ג’רזי. יצאתי להסתובב במנהטן, טיים סקוור, שופינג, פעם ראשונה שלי שהייתי במקום הזה, שכל תייר בא ומצטלם בו. וכמובן גם אני הצטלמתי😊 ניו יורק הייתה נחמדה בשביל כמה שעות אבל לא יותר. כרגע אני פשוט כבר כמהה למים הטורקיז באיים של ברזיל. להגיע לקולוביה. לפרו. אולי לתפוס קרוז מטורף לאיים הקאריביים שזה כבר חלום ישן וגדול שלי. יש לי חודשיים וקצת לכבוש את המקום. לעבוד על השמחה לנסות לסמוך יותר על עצמי ואחרים ולהתחבר לאנשים שונים. ובכל הטיול אני אזכור שמחכה לי בסוף הקצפת הזאת גם דובדבן שבקצפת- החתונה של אחותי בארץ.
חתונות במשפחה זה כמו משב רוח קרירה בקיץ הישראלי. ההכנות כל כך מרגשות. הזמנות, שמלות, קניות, ריקודים בבית, וכמובן ההתרגשות הזאת כמו פרפרים בבטן.
כמובן שאשתף אתכם כשיגיע המועד.
יכול להיות שהבלוג כאן טיפה ישתנה.. באלי לכתוב גם סיפורים קצרים שקורים לי מעבר למה שעובר עלי בכללי.
אני משתפת גם תמונות באינסטגרם אז אתם מוזמנים גם לעקוב שם.קישור לאינסטגרם
אם יש לכם משו להגיד לי. תשלחו הודעה אני קוראת הכל אבל לא תמיד עונה.. אבל תמיד קוראת!!
תודה שקראתם אותי
אני הייתי אסתי
היו שלום.
לינק לאתר:לחצו כאן
פרטי החשבון שלי להפקדות.
בנק: מזרחי טפחות -20
סניף: חזון איש-468
מס.חשבון: 192231
על שם אסתי סגל.
אין לי מילים לתאר כמה זה יכול לעזור להשפיע על כל החוויה..

אודות Esty Segal

אני אסתי. 22. בלי הגדרות.
מציירת מצלמת כותבת ומטיילת
וצולעת לעבר עתיד טוב יותר.
מזמינה אתכם לעבור איתי מסע בחיים המאתגרים שלי. עם תקווה אופטימיות וחיוך.