ערב פסח טיפוסי

היי. מה שלומכם? עובדים קשה לקראת פסח?

גם אני.. אני עובדת קשה מאד.. כל יום לסחוב תיק גב. לדאוג לצלם כל
מקום. עובדת קשה לחפש את המקומות המעניינים לבלות בהם ולספר לכם עליהם.
בקיצור.. ערב פסח טיפוסי.
סיפרתי לכם בפעם הקודמת איך התחיל הטיול שלי.הפעם זה כבר ממש לא מרגיש התחלה.. למעשה זה מרגיש כאילו אנחנו מטיילים ממש הרבה זמן. זה כיף זה טוב. ותאמינו או לא. אני קמה בבוקר! לא בצהריים.. בבוקר!!
הקביים עבדיי הנאמנים עובדים גם הם קשה מאד. ומלווים אותי לאורך כל הדרך כסא הגלגלים חזר לארץ וכרגע כל העול על הקביים..
אז בוא נלך תכלס. אתם רוצים לשמוע חוויות ואני רוצה לספר.
יום רביעי. אל קלפטה דרום ארגנטינה. יום קודם נסענו לקרחון המתנפץ ונהננו מאד, אבל גם התאמצנו מאד. אז החלטנו לקחת את יום רביעי באיזי. רק לעשות איזה אטרקציה מטורפת..
עברנו בין כמה סוכנויות והחלטנו לעשות אומגות. זה תמיד כיף, הנוף מטורף, וזה גם מתאים לכינוי שלי “מעופפת”
המחיר אמנם יקר אבל מה אכפת. באנו להנות. רגע. יש בעיה. הם לא מאשרים לי לעשות את זה כי יש לי קביים. בעיות בביטוח. אופס. באסה.
לא נורא. נעשה באמת יום רגוע..
טיילנו לאורך הדאון טאון-הרחוב המרכזי. שתינו לנו שוקולטה משובחת מקומית. הסתובבנו בין החנויות והתבאסנו מהמחירים היקרים. כבר חשבתי על אפשרות להיות בובת ראווה. רק ככה יהיה לי סיכוי ללבוש את הבגדים היקרים האלו..
המשכנו לאגם המקומי שם ישבנו מול קרני השמש שהפכה יוקרתית ונדירה בעיירה הקטנה והקרירה.טיילנו באזור האגם להנאתנו ובזמן שאנחנו מטיילות אנחנו רואים משו, אחד הדברים ההזויים. אנחנו קולטות בדשא שליד האגם בקבוק ויסקי פתוח וחצי מלא. לידו כוס זכוכית מלאה בוויסקי עד למעלה. ואחרי מבט מתפלא גם קלטנו סיגריה עם כל האפר עליה. זתאמרת שמישו הצית את הסיגריה ועזב אותה כשהיא נשענת על ענף, והסיגריה דלקה עד הסוף ונכבתה בלי שאף אחד נגע בה. זה אחד הדברים המוזרים שראיתי.. חבר’ה שאוהבים חדרי בריחה מוזמנים להציע רעיונות לתעלומה.. אנחנו חשבנו אולי מישו קפץ את האגם ולא חזר.. אבל אז צחקנו מיזה כי זה מלחיץ מידי לחשוב דברים כאלו…
לא משנה.. חזרנו להוסטל לקראת הערב עייפות וכמעט מרוצות. ראינו סרט והלכנו לישון.
חמישי. היה לנו טיסה בצהרים לבארילוצ’ה
בבוקר עוד התפנקנו לנו בעיירה המדהימה הזאת ויצאנו מרוגשות לטיסה. על בארילוצה שמענו פלאות. שמענו שיש אגמים, ברבים! שזה מקום מדהים עם מלא תצפיות ורכבלים. שוויצריה הקטנה
הגענו לעיירה קפצנו כמובן לחבד שם עשו לנו תדריך, וכבר בשישי על הבוקר יצאנו לגלות אם כל מה שסיפרו לנו אמת.
זה היה שקר גס!!
מי יכול להגיד על מקום כזה שהוא “יפה”??
מי יכול להגיד שזה מרגיע?? שטויות והבלים.
זה פי אלף יותר מכל מה שאפשר לתאר.
התאהבתי קשות.. העיירה היא על ההר אז יש עליות וירידות בשפע אבל הסתדרתי..
האגמים הכחולים עם המסגרת של כל הירוק הזה בצירוף השמים שהבטיחו לנו שיהיו מעוננים ושיהיה גשום אבל השמים שמו פס על התחזית וחייכו אלינו פשוט מדהים!!
היה קר. וואי כמה קר!! אבל כמה קרני שמש חוצפניות היו לנו נחמה..
הגענו למקומות כל כך יפים שהחלטתי להשתקע שם אבל אז הגיע האוטובוס ורצנו לתפוס אותו.
גם שבת בצל חבד היתה חוויה ממש גדולה. ישראלידה אחת גדולה..
יום אחד עשינו מסלול הליכה בתוך היער והגענו ליער של במבי. עצים כתומים עם נקודות לבנות בתוך יער של עצי מכוערים וחסרי חוט שידרה. הרגשתי כמו במבי רק הייתי צריכה במבה ואז הכל היה יכול להיות מושלם…(חוץ מיזה שלא ראיתי אף פעם את הסרט ואני לא באמת מכירה את במבי)
עלינו וירדנו מתצפיות פנורמיות משוגעות.
לדוגמא אתמול ממש הרגשנו בגן שעשועים.. עלינו ברכבל שהתנדנד כמו נדנדה בגלל הרוח. הגענו לתצפית שסחררה אותנו כמו קרסולה ואז ירדנו במגלשות מגניבות חבל שלא היה גם ארגז חול עם כף ומגריפה😉
זה נגמר כל כך מהר..
ידעתי שאני יכולה להישאר שם עוד מלא זמן. אבל המזג אויר..
אתמול בערב באתי להיפרד מחבד כי עזבתי היום בבוקר. ידעתי שיש לי מלא דברים לעשות אז אני לא אתעכב, רק דקות ספורות..
אבל אז כמו תמיד עם החבניקים שנזכרים ברגע האחרון איתי גרמו לי לצייר להם ציור.. בגדול הצעתי להם ציור לפני כמה ימים אבל יש להם קטע לדאוג לדברים רק כשרגל אחת שלי כבר בחוץ.. ובום. אחד הבחור קנה צבעים, אז אין לי תכלס ברירה..סתם אני מתה על זה..
הציור היה אמור להיות במתקן של ההדלקת נרות של שבת. המתקןהוא פח שהוסב להדלקת נרות שבת. זה היה כל כך מכוער שלא היה לי זמן לחשוב אז פשוט הפשלתי שרוולים והתחלתי להשתולל עם המכחולים. התוצאה- משו שנראה כמו אגמים והרים וירוק. ברכה של הדלקת נרות. וידיים קפואות שספק אם נשארו בהם 10 אצבעות.
היום יום שלישי. השעה כרגע 7:30 בבוקר. אני נמצאת בוואן שנוסע מברילוצה ארגנטינה לפוקון בצ’ילה!
אני מרגישה כאילו הייתי כל כך הרבה זמן בארגנטינה!! אבל זה כולה שבועיים. השבועיים שביליתי ביחד עם דנית. ידענו עליות סחרחורות וגם ירידות. אבל השבועיים האלו היה מדהימים. ועכשיו זה הזמן שלי לפתוח כנפיים ולעוף. או במילים אחרות לסחוב לעצמי הכל ולהתחיל לשכוח דברים😉
אני לבד!! זה מרגש ומפחיד בו זמנית.. חיכיתי לזה אני אוהבת את זה ובעיקר צריכה את זה..אבל גם מפחדת מיזה..
אני מרגישה שהמסע האמיתי לתוך עצמי מתחיל עכשיו. לא יותר מלונות מפנקים עם וויפיי בשפע. אלא מקומות שמלאים במטיילים מכל העולם שכולם ישנים יחד, אוכלים יחד. מתחברים אבל עדיין כל אחד לחוד.
הפלאפון גם הוא יצטרך להיכנס למחתרת לזמן מה. כי רק ככה אוכל לתת לרגשות ולתחושות שלי מקום בלי להסיט אותם על ידי ההסחות דעת של הוירטואליצזיה.
אז בביי ארגנטינה(ב-ביי. סטייל זינה)
והולה הלוו צ’ילה.. בוא נזרום עם מה שקורה ואמשיך לעדכנכם כמובן..
תודה שקראתם אותי
אני הייתי אסתי
היו שלום
שוב יש לי בעיות להעלות לבלוג תמונות אז מוזמנים לעקוב בפייסבוק

 

אודות Esty Segal

אני אסתי. 22. בלי הגדרות.
מציירת מצלמת כותבת ומטיילת
וצולעת לעבר עתיד טוב יותר.
מזמינה אתכם לעבור איתי מסע בחיים המאתגרים שלי. עם תקווה אופטימיות וחיוך.