הבלוג שלי

חותכים עניינים

אז מסתבר שגם את הפוסט הזה, אני כותבת לכם מחוף ים. בחצי השני של הכדור מהחוף בשבוע שעבר. בתל אביב. בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר. אחרי יום עמוס בחוויות משפחתיות. ובעצם, המקום שלי עכשיו זה מתחת לשמיכה, במיטה הנוחה שלי, חולמת על טוליפים בהולנד, והחיים היפים. אבל אני כאן. למרות היום העמוס שהיה לי. ולמרות

קרא עוד ←

רגע לפני סיום הטיול

זה הפוסט האחרון שאני כותבת לכם מהטיול. את הפוסט הבא, סביר להניח, שאני אכתוב מהמיטה הנוחה שלי בבני ברק. אולי אני אחזיק ביד כוס עם נסקפה אמיתי. ואני אהיה מוקפת במשפחה המדהימה שלי. בטח אז, אני אזכר במה שקורה איתי עכשיו. עכשיו אני כותבת לכם מחוף הים בפלאיה. מול הגלים הגבוהים מאד בגלל הרוח. בחוף

קרא עוד ←

בים. באוויר. ביבשה. ובחלום.

בגלל שעבר הרבה זמן מאז הפוסט האחרון ובכל מקום שהייתי לא הצלחתי לכתוב, ורק עכשיו נפתחו לי המחסומים. אז אתחיל מהסוף. ממה שקורה איתי עכשיו. אני נמצאת בסן קריסטובל. עיר דרומית במקסיקו על הגבול עם גואטמלה. ובלי להגזים. זה המקום הכי קסום שהייתי בו בחיים.אני לא יודעת אם זה עיר או עיירה או כפר אבל

קרא עוד ←

קוסטה יקרה לי.. יקרה..!(עם המנגינה..)

רק כשהיינו על סף תהום סופסוף הרגשתי שלווה. כבר הייתי שמחה בטיול. ואפילו מאושרת. הייתי מרוגשת, עצבנית וכועסת. אבל לא הייתי שלווה. הייתי קרובה לזה. מין רוגע בשאנטי, אבל השלווה לא עטפה אותי לגמרי.. ודווקא כשהאוטובוס קרטע בשביל העפר, מטפס לאיטו אל ראש ההר, כשמצדי נפרסת תהום מפוארת. ברקע כאבים חזקים ברגל כתגובה להפרשי הלחצים

קרא עוד ←

מציירת את החלום

לפני שאני אתחיל לספר לכם מה קורה איתי אני יתן לכם אמ;לק כדי שלא תתבלבלו. כיף לי. ועכשיו אפשר להתלונן. חח סתם. מה שהכי קשה לי בטיול זה הכאבים. לא באמת. זה לא הכי קשה. הכי קשה זה להגיע למקום שנראה נחמד, בלי להכיר בו אף אחד, ואז להגיע לבית חבד להתחיל להכיר, להתחבר, ואז

קרא עוד ←