.בואנה! איירס..

סוף סוף הגיע הזמן שאני יכולה לכתוב לכם- יכולה משמע אני לא אבאס אתכם.

עבר שבוע מאז שהתחיל הטיול. יום שלישי שעבר ארזתי בבהלה של הרגע האחרון מזוודה, הבאתי את הדברים הנחוצים, אבל שכחתי הרבה דברים שנחוצים לא פחות. לדוגמא- במבה.
יצאתי לטיול עם תיק גב גדול ותיק גב יותר גדול. זהו.
בלי מזוודה ואפילו בלי מוצילה. מדליה לי על זה.
נחתנו בבואנוס איירס ביום רביעי בצהריים. להוטות ונרגשות באנו להסתובב בעיר ולהכיר אותה אבל עצר אותנו גל גדול של מפגינים. דיברנו התעניינו הסיבה להפגנה שחיתות של משהו. אוקי. כמונו.. לא מרגש.
העיר מסריחה. מגעילה. מלא פחים עומדים על הכביש ומלא זבל זרוק מסביב. המדרכות שבורות ואי אפשר כמעט ללכת אם כסא גלגלים בלי לשבור את הגב. לשתינו. לדנית התותחית שסוחבת ולי שנסחבת.
אין בניינים מעניינים. לא שמענו את העברית שהבטיחו לנו. וכמובן היינו צריכות להתרגל למצב של חוסר ווי פיי. ושמירה מירבית של כייסים מזדמנים.
וחוץ מיזה לכל אחת את הבעיות שלה כמו הבעיות שלי- כאבים וכו’. והבעיות של דנית- להתמודד איתי וכו’
להזכירכם דנית הגיעה לארגנטינה בשביל חתונה של חבר טוב שהיא לא ראתה 5 שנים. זכיתי לראות את האיחוד המרגש וכמובן להשתתף גם בחתונות.
כשחזרנו מהמלון ביום רביעי קרה נס.
כן, נס אמיתי לא קפה נס. (הייתם מתים לקפה נס כאן..)
הפלאפון שלי נפל בזמן שישבתי על הכסא גלגלים והייתי עסוקה במפגינים או באיחוד או בעצמי או משו והפלאפון נפל. אתם יודעים מה זה אומר? זה אומר ארגנטינה פלוס בואנוס איירס פלוס פוטנציאל של כל אחד כאן להיות גנב פלוס אחוז גבוה במיוחד של כייסים ותיירים בוכים שווה אין סיכוי שאני אראה את הפלאפון שלי בחיים.
אאאאאבל, אני לא סתם מישהי. והפלאפון שלי לא סתם פלאפון(הוא כן). הבנאדם שפגש את הפלאפון שלי החליט לאחד ביננו והתקשר להורים לי שהתקשרו לאחותי שסימסה לדנית שהתקשרה לטלפון שלי ודיברה עם המוצא ואספה את הממצא…. חד גדיא.
או חד טלפון שמח. והטלפון חזר למקומו בשלום.
אמרתי לכם שזה נס אמיתי. לא מאמינים? בואו זרקו את הפלאפון שלכם ברחוב המרכזי כאן וחכו שיתקשרו אליכם ..
יום חמישי היה חתונה אזרחית. שופטת חמודה מפטפטת בספרדית ובסוף מוחאים כפיים. בראשון היה עוד חתונה. (או לפי האורך שלה והסוגים השונים של המסיבות בתוכה 7 חתונות..)
רגע. לפני ראשון היה שישי שבת.
יום שישי החלטנו לעשות אוטובוס שמסתובב בכל העיר ורואים את כל המקומות שהם לא פחים. כולל השכונה של הכדורגל.. מממ יאממי. אבל לא.. הלכנו במשך 3 שעות סביב עצמינו מחפשים את התחנה של האוטובוס. שאנשים נורא נחמדים ורוצים לעזור אבל א. הם לא יודעים אנגלית וב. הם לא יודעים איפה התחנה.
בסוף מצאנו. חיכינו חצי שעה עד שאני התייאשתי והחלטתי לחזור למלון. מסתבר שיש הפגנה והרחובות חסומים ושישי זה חג וכולי וכולי ומה אכפת לי בכלל. למה יש הפגנה? שחיתות.. אבל הפעם הבנו שההפגנות אצליהם זה בילוי. שיהיה לי כפרה על כל הפקקים בגלל ההפגנות.
חזרתי למלון. שבורה לגמרי. מאז הטיסה הגוף שלי התפרק ולא חזר לעצמו. אם היה מקום שלא כאב לי(האף והעיניים האצבעות ברגל ימין וכו’) אז הוא גירד. ככה שנודעתי להרבה איברים בגוף שלא הייתי מודעת אליהם. ברגע שיש עקיצות אני מגלה פתאום שיש לי 5 אצבעות ברגל ימין. הזוי.
קיצור החלטתי להתפנק ושכרתי לי את הג’קוזי. כולי מרגישה עשירה באה להתפנק. אבל המים הקרירים קצת החזירו אותי לעצמי.
תגובת הספא- שמנו את כל המים החמים שבבריכה ולא נשאר לג’קוזי.. הגיוני בסך הכל..
לא אתקטנן איתכם. היה לי כיף.
ואז שבת. חבד. זוכרים את ההיסטוריה שלי עם חבד?
אני סוג של מאוהבת בהם. יש בהם הרגשה של בית אמיתי! חוץ מהריח של הכביסה של אמא והאוכל. והילדים. לא משנה… אוירה טובה. ביתית.
וסעודות שבת.. וואי ואיי איזה אלוקות איזה התרגשות. סופסוף נהנית באמת ממשו.
יום שבת אחרי הסעודה דנית ואני הלכנו לטייל. דנית כפרה עליה שומרת שבת אז עשינו את כל הדרכים בכסא גלגלים. ושאני אומרת כל הדרכים אני מתכוונת להליכה עד לנהר ומהנהר לפארק ומהפארק לים ומהים לשוק ומהשוק לסלסה. מדליה לדנית!
סוף סוף בואנוס מראה לנו גם את הצד היפה שלה. אבל עדיין. זה עיר. ועיר זה גבולות ואני זה חופש.
מוצש זרמנו למסיבה אבל נמסתי לתוך העייפות שלי ושוב זנחתי את דנית והלכתי לישון.
יום ראשון. אז ככה מצד אחד החתונה היהודית היתה בראשון בצהריים אבל מצד שני יש שוק מגניב רק בימי ראשון.
אז החלטנו החלטה אמיצה לקום מוקדם בבוקר! ולהספיק גם וגם. אז השוק היה ממש מגניב הסתובבנו עם שתי ישראלים שפגשנו בחבד וראינו את השוק ממש נוסטלגי ועתיקות ואלפחורס..
ואז היתה החתונה. היא התחילה ב12 בצהריים וכשהלכנו ב8 בערב החתונה עדיין לא נגמרה. בהתחלה היתה חופה מרגשת ממש ואחר כך אוכל ואז ריקודים ושוב אוכל ושוב ריקודים ושוב ושוב. רקדנו בלי סוף ואכלנו בלי סוף תכלס היתה חתונה מדהימה.פרדי אם אתה קורא את זה אז שתדע שנהננו מלא ושיהיה במזל טוב!
יום שני קמנו מאוחר מותשות, צלענו לחבד שם פינקו אותנו בארוחת בוקר ומכאן לשם יצאנו למקום מגניב בשם טיגרה. ועשינו שיט. חוץ מהצבע של המים שהיה בצבע חום קקי. המקום היה ממש פסטורלי. אה ואייכמן הסתתר שם אבל לא ידענו את זה. אז פסטורלי.. בערב עוד חזרנו לחבד ודנית ניהלה שם הכנת שקשוקה לכל החבר’ה. שוב מדליה לדנית..
והיום. יום שלישי. היום התחיל ב3 לפנות בוקר בנסיעה במונית לשדה התעופה טיסה לאל קלפטה ולמרות השם המוזר שאין לי מושג מה זה אומר. אין פה שום קלפטה.. המקום הוא סטייל שווייץ וזה אומר שתכלס התחלתי להנות. טבע! ירוק! אגמים! קרחונים! ואימ’לה באלי כבר לישון!
נסענו לפארק לאומי כזה שיש בו קרחונים שאחד מתוכם קרחון ענק שמתנפץ מידי פעם ונופל עוד חתיכה ממנו למים. המים בצבע טורקיז מטורף. והמקום מלא בעצים מלא ירוק, ומדרגות.. יאיי!
כבר באוטובוס למקום מצאנו שתי חברים למסע הזה של היום הזה. אחת ארגנטינאית חמודה בת סביבות 30 כזה.. ואחד. עוד אחד מיוחד. אבל ממש מיוחד. קוראים לו טיטו והוא בן 90! כן קראתם טוב לא הפכתי את המספרים. הבנאדם בן פאקינג 90, וקיבל את הטיול מחברים שלו לכבוד היומולדת. הוא מלא ברוח צעירה וסיפורים מעניינים והצטרף אלינו לכל היום הזה. בהתחלה עשינו שיט שהספינה שטה באגם וממש מתקרבת לקרחון המתנפץ שהחליט לא להתנפץ בשבילנו. ורואים ממש יפה את הקרחון.. ראה לערך תמונות. ואחר כך עשינו את המסלול שעולה מסביב לקרחון. רגע תיקון. *הם* עשו. אני באתי איתם ובאיזשהו שלב אחרי מלא מדרגות התעייפתי וחזרתי. אני הגעתי לרבע של המסלול אבל זקן בן 90 עשה את כל המסלול! מה זה אומר עלי? מה זה אומר עליו?
שהוא ילד ואני זקנה יותר ממנו. שיהיה לו לבריאות עד 120. ממש נכנס לנו ללב והחלטנו לשמור על קשר והצטלמנו מלא, הוא השתלב איתנו מעולה והיה מאושר לטייל אותנו. טוב, בכל זאת גבר בחבורת בנות;)
זהו פחות או יותר. חזרנו מותשות להוסטל החמוד שלנו ועכשיו יש לי תכנית מאד ברורה. ללכת לישון
אז ביי ולילה טוב. תודה שקראתם אותי
אני הייתי אסתי
היו שלום
יש לי יותר מידי תמונות אז אני אעשה מצגת ואעלה ליוטיוב ואשלח קישור. בינתיים. בפייסבוק..חפשו ‘אסתי סגל’

אודות Esty Segal

אני אסתי. 22. בלי הגדרות.
מציירת מצלמת כותבת ומטיילת
וצולעת לעבר עתיד טוב יותר.
מזמינה אתכם לעבור איתי מסע בחיים המאתגרים שלי. עם תקווה אופטימיות וחיוך.