מה כבר יכול לקרות בקולומביה?

כנראה שבשבילי. יותר מידי. כמה זמן אני כאן? שבועיים? בקושי. אבל מה זה בקושי. אתם לא מבינים מצד אחד באלי להגיד מה שקורה בקולומביה נשאר בקולומביה אבל אז אתם תהיו בטוחים שמה שאתם חושבים שקרה באמת קרה.. סורי לאכזב. זה לא קרה. קרה הרבה דברים אבל לא קולומביאניים טיפוסיים כמו

יחי הציפרלקס

התמכרתי למילים. אני חווה מטיילת נהנית וכל הזמן החוויות הופכות לי למילים למשפטים אפילו לבדיחות. אני חושבת תוך כדי החוויה איך אני מסגננת אותה.. אם רק הייתי יכולה לשכתב את המחשבות זה היה מרתק. ובקיצור: כיף לי כל כך!! אני מבסוטה! אאאאאאהההההה אני חיה את הלום או חולמת את החיים

החזרה לברזיל

איי איי איי ברזיל. כמה מיוחדת הארץ הזאת, איזה נופים, כמה צבעים, כמה יש לה להציע. ואני רק צריכה לקחת. ולשלם כמובן. הטיסה נקבעה ליום רביעי. יומיים אחרי שסיימנו לחגוג את ימי השבע ברכות, לאחר החתונה של אחי. יום רביעי בבוקר זה אומר להיות מוכנה ביום שלישי בערב. אם הספקתם

קול כאב וקול שמחה

וואי וואי כמה זמן עבר מאז הבלוג האחרון!! כמה דברים קרו רכבת הרים רגשית. ובכל זאת לא כתבתי לכם, כי הייתי מרוגשת מידי/מסטולה מידי/ עייפה ועצלנית מידי/עסוקה מידי/ וכאובה מידי.. כל זה ביחד!! אז עכשיו הגיע הזמן לספר לכם מה קרה, מה קורה, ומה עומד לקרות!! בפעם האחרונה כתבתי את

ביי ביי ברזיל

הטיול הנוכחי כבר עומד להסתיים..אני ממש סופרת את הימים גם כי אני מחכה לחזור הביתה וגם כדי לספור כמה נשאר לי כאן עוד.. בעוד פחות מארבעה ימים אני עולה אל המטוס מגיעה לניו יורק לקונקשן, ממשיכה לישראל ומגיעה הביתה! עוד פחות משבוע אני רואה את המשפחה!! אל תדאגו זה לא

I did it my way..

אני בטיול וכאן שקט.. ​שקט. זה לא סימן הכי טוב.. זה סימן שאני עסוקה מידי בכאב שלי בשביל להרים את הראש לראות את היופי שבחוץ. אבל הנה אני כותבת אז זה אומר שזה משתפר. פעם קודמת הרגשתי כאילו הרבצתי לכם עם הפוסט שלי.. הרבה שקראו אותי וחשבו שהם מכירים אותי

היסטוריה

-​היי, מה קרה לך? למה יש קביים? זה קרה בטיול? אפשר לשאול מה קרה? זה השאלות שבדרך כלל מקבלות אותי בכל פעם כשאני פוגשת כאן בנאדם חדש. ואני עונה =לא משהו חדש.. סיפור ישן. -יש לי את כל הזמן שבעולם.. כמובן רק אם בא לך לדבר. =זה לא סוד. היה

ערב פסח טיפוסי

היי. מה שלומכם? עובדים קשה לקראת פסח? גם אני.. אני עובדת קשה מאד.. כל יום לסחוב תיק גב. לדאוג לצלם כל מקום. עובדת קשה לחפש את המקומות המעניינים לבלות בהם ולספר לכם עליהם. בקיצור.. ערב פסח טיפוסי. סיפרתי לכם בפעם הקודמת איך התחיל הטיול שלי.הפעם זה כבר ממש לא מרגיש

.בואנה! איירס..

סוף סוף הגיע הזמן שאני יכולה לכתוב לכם- יכולה משמע אני לא אבאס אתכם. עבר שבוע מאז שהתחיל הטיול. יום שלישי שעבר ארזתי בבהלה של הרגע האחרון מזוודה, הבאתי את הדברים הנחוצים, אבל שכחתי הרבה דברים שנחוצים לא פחות. לדוגמא- במבה. יצאתי לטיול עם תיק גב גדול ותיק גב יותר

5 שלבים לאבל

הכחשה. מיקוח. כעס. דיכאון קבלה. ידעתי אובדן הרבה פעמים לצערי. אנשים שהיו לי חברים תומכים, חברים לבילויים, וסתם ידידים, נתלשו מחיי ביום אחד. חלקם בגדו באמון שלי. חלקם הלכו ונעלמו. חלקם אני נאלצתי לגרום לריחוק ולאובדן. ורבים מהם עזבו את העולם ואת שמותיהם אני אמצא על מציבות אבן בסיבוב בבית